אנו מתוודעים לגבר צעיר בשבעת השרביטים, ואנו מוצאים אותו עומד על גבעה או על צוק כלשהו, מגן על עצמו מפני מתחרים בלתי נראים למטה. הוא מניף את שרביטו שלו להגנה בפני האחרים, אשר תוקעים ודורבבים בו מכל עבר. המבט על פניו הוא מבט של נחישות ותסכול - הוא עומד בלהט על שלו למרות הניסיונות המתגברים לתפוס את עמדתו.
שבעת השרביטים עוסקים בעצם ברצונות שלנו לשמור על מעמדנו וכוחנו. נאבקנו להשיג ולהעלות את עצמנו לעמדת כבוד כלשהי, אבל תמיד יש תחרות. אנחנו תמיד מחפשים לעשות יותר, לעשות טוב יותר ממה שקיים - וזה יכול להוביל אותנו לאתגרים והצלחות גדולות יותר. וכך, אף אחד בראש ההר לא יכול להירגע, הכל יכול להתמוטט בכל רגע אם לא נמשיך לדחוף את עצמנו הלאה.
לקחתי את הדימויים המורכבים יותר של כרטיס הרוכב המקורי מחכה שבעה של שרביטים ותרגמתי אותו לצורתו הבסיסית: משהו שמגן על השרביטים. בעוד הקלף המקורי השתמש בשרביט אחד שנלחם באחרים, היה נושא בחפיסה שלי שהחל לצוץ: שימוש בידיים, מחוות ותנועות כדי לתאר מצב נפשי. התגובה הרגשית המיידית שיש לי לשבעת השרביטים היא פנימית ובולטת: עצור. זה מתורגם לתנוחת יד פשוטה של כף יד נוקשה, מורמת כדי לחסום מגע מתמשך. משם הגיעו אלי אגודות נוספות עם הסיפון.
לפעמים, הצד האפל יותר של הטבע האנושי מנצח, וקנאה וקנאה עלולות להוביל לכך שאנו עושים דברים מזיקים. החמסה היא סמל הגנה מסורתי של המזרח התיכון שמרחיק את עין הרע - סוג של רצון רע שפעם האמינו כי היא גורמת למוות או למחלה. במרכז כף היד ישנה עין יחידה המביטה לאחור אל מי שמביט בה - המשקפת את האמונה שעינו של אלוהים צופה בכל, ושום דבר לא חומק ממבטה. זוהי עין מצפוננו, וכאשר אנו מביטים אל החמסה, מוארות כל הפעולות האשמות המביאות נזק, והאשמה שלנו מביאה איתה גם את עונשו של החוק הקארמתי.
חפיסת הטארוט הזוהרת היא החפיסה השנייה של היצירה שלי, אחרי טארוט חוט הזהב. פרסמתי חלקים וחלקים מהיצירות באינסטגרם, אבל אני אתחיל לרשום את ההתקדמות שלי כאן עם כל יצירה שאני עושה. אנא עקבו איתי כאן על אלבור.